That 70's (resort) show!

חליפות מכנסי פה-דאלפאן בצבע קאמל, קומבינזונים קצרים עם הדפסים גיאומטריים, חצאיות מקסי וצווארוני גולף על שמלת אורנומנט סובייטית היו חלק מ"מופע שנות השבעים" שבלט בקולקציות הריזורט לשנה הבאה. מכנסונים בגזרה גבוה, אפקט הבטיק על שמלת מקסי ומכנסיים רחבים מתחת קפטן בלבן, היו המשך המגמה שנראתה גם בתצוגות החורף האחרונות (חורף 2011). הקטיפה שכיכבה על אותם המסלולים, חזרה גם כעט בעיצוביו של פיליפ לם, אך נראתה תלושה לנוכח ייעודם של הבגדים להילבש על שפת הים או על סיפון אוניה בשיט קיצי.

(בלנסיאגה, פיליפ לים, פוצ'י- בסבנטיז מאוד לא אופיני למותג, טורי בורק, ג'יבנשי- בסגנון הגבעתרון שחזר בשנות ה70)

מיסוני, שסייעו להגדיר את אותו עשור בעזרת דוגמת שריגי הזיגזג, הלורקס והצבעים העזים שבעיצוביהם, הוציאו קולקציה שלמה של הדפסים בשחור לבן עם הבלחות צבעי קשת קולידוסקופית. דיאנה וון פרסאנברג, שכוכבה דרך גם הוא בשנות השישים והשבעים, בזכות אותה שמלת המעטפת המפורסמת, המשיכה לרכב על הסוס המנצח ויצרה אוברול מאותו השטנץ שהוצג עם מצחייה תואמת. מקבצי הצמידים הגודשים את האמה, הפכו בעונות האחרונות למצרך חיוני בכל הפקת אופנה או צילומי קטלוג, והופיעו גם כעט, גם הם סממן השואב השראה מאותו העשור. בלטו בהיעדרן: נעלי הפלטפורמה המזוהות עם שנות השבעים יותר מכל, ואולי טוב שכך!

(דיאנה וון פירסטנברג, שאנל- בצבעי בחילה, YSL- במראה המורה ללשון, סלין-בריסורט היפי משובח, מיסוני- בצורות מרצדות, שוב שאנל- במראה נורא עוד יותר)

תיקון שבועות

אחרי הקולקציה המזעזעת שהציג קרל לגרפלד עבור שאנל, ג'ון גליאנו לא מתמהמה יותר מידיי ומציג את הקולקציית הריסורט שלו בשנגחאי. אם זאת היה זה בפיגור נוסף אחרי לגרפלד שהציג בדצמבר, את קולקצית PREFALL של שאנל ל2010 באותה העיר הסינית, יתכן ואפילו בקרבת המפעל ממנו יצאו החיקויים של אותה הקולקציה ממש.
פלטת צבעים פסטלים מתקתקה של ירוק מנטה, צהוב לימון ורוד ביבי וסגול לילך עיטרו שמלות באורך מיני בגזרות רומנטיות ונעריות. זו היית "מיס דיור" החוגגת את ה"sweet 16" כמיטב המסורת האמריקאית, עם שלל סרטים ופפיונים שהידקו את המותן ועיטרו את השרוול. וולנים או כפלים בשפע וערמות של שיפון שנתפרו לשובלי שמלות יצרו מראה תמים ופחות אגרסיבי מדיור שאנחנו מכירים, פשוט וקל יותר לעיכול. שמלות מקסי במותן גבוהה ואצילית עשויה מקומות רבות של טול- תאמו לאווירת הנשף המודרנית ויטיבו להוסיף קלילות ורוח צעירה שיכבשו כל נערה המוזמנת לאירוע ערב כבד.
קשה היה להתעלם מהניסיונות של המותג לפנות אל הלקוחה האופנתית והמחוזרת של ימינו, שבדרך הטבע הפכה להיות יורשת מיליונים צעירה, בת להורים שיעשו הכל כדי לרצותה. "בלומרין", המותג האיטלקי שמאחוריו עומדת אנה מולינרי, הדהד ברקע עם כל דגם שהוצג על המסלול והיה נראה כי מולינרי עשתה את זה טוב יותר ומוקדם יותר.
השער, עשוי בתסרוקת המשלבת את ניחוח שנות השישים עם הנונשלנטיות הנערית והשער הלא מסורק, אה לה בריג'ית בורדו, היו ניסיון בוטה להביא ניחוח מודרני בסגנון הקלאסי והנדוש.
הגזרות, אומנם מוכרות לנו מעונות קודמות של דיור, טובלו באלמנטים חדשים ורעננים כמו מכנסי פיפיטה צרים המגיעים עד הקרסול, חצאיות ומקטורני עור, כובעי פדורה לבנים או קסדות מעוצבת. התיקים, בעלי הרצועה הארוכה על פי זו האופנה, היו סתמיים ונשענו גם הם על דגמי עבר מוצלחים יותר של דיור.
("בת החולב" בנוסח כריסטיאן דיור)

אם היום, היו צריכות נערות ישראל לבחור בשמלה כדי לרקוד איתה בכרמים, כנראה שהיו בוחרות בשמלת הסטרפלס משפון בגזרת פרח צבעוני הפוך עם אפקט האומברה של אפרסק ההופך ללבן חלבי או בשמלת הקומות בעלת ההדפס הפרחוני שנרכסה ע"י סרט ורוד ליצירת מותן גבוה. ועבור הבנות שבחרו להישאר ברפת כדי לחלוב את הפרות, יש גם אופציה למטפחת ראש למנה בנוסח "החלבנית המסורה" או "בעלת המשק המודרנית".
חג שבועות שמח!

עייפות החומר

Resort, הוא חלק מתרבות הפנאי והמותרות. רק אנשים מבוססים, בעלי ממון יוכלו לממש את החזון שהגה לגרפלד, ולצאת לקצת "בטן גב" לבושים בבגד הים של שאנל בעודם שרועים על השאז לונג באתר הנופש על חופי סאן טרופה. קולקצייה הקרוז (שייט או נופש) 2011 שעיצב עבור שאנל, הוצגה השבוע באותו אתר נופש יוקרתי, שקנה את שמו בזכות בריג'יט בורדו. השחקנית הצרפתייה שהפכה את עיירת החוף הפסטורלית למוקד שמשך את עשירי העולם ונהיה שם נרדף לפזרנות ו"חיים טובים".
אבל לגרפלד הצליח להוכיח את ההנחה כי "כסף לא קונה טעם טוב" והציג קולקציה סתמית ובנאלית המשלבת פיתוחי שיפון והדפסים מזעזעים בהשראת שנות השמונים. התירוץ היחיד העולה על הדעת לשעמום הזה היא ההנחה כי לגרפלד שם עצמו כאחראי למלתחת היום יום של העשירים, וכיוון שלנו, פשוטי העם, אין בעיה למצוא וגם ללבוש סמרטוטים כבגדי בית או חוף- נראה שבעבור העשירים, יש צורך בשירות מיוחד כדי לספק מלתחה מסוג זה.
שמלות חוף מבד שקוף בהדפס פרחוני ודהוי, או שריג עם בלוקים של צבעי ניאון נראו תלושים משנות ה80'. ג'קט טויד מיניטורי עם שילובים של פסי ניאונים נגמר בקו הצלעות וחושף את בטנה של הדוגמנית ועליוניות מוזרות מבד מחורר בצבע בג' או ורוד כמו גם חצאית ג'ינס ששולבה עם ג'קט פוקסיה עם שחור בלטו לרעה. חוסר האחידות של הקולקציה והרצף הכושל בו הוצגו הבגדים גרמו לי לתהות האם לגרפלד בחר להציג חיקוי זול נטול איכות למותג היוקרתי? הגברים צעדו יחפים, לבושים במכנס סקיני חום וחולצת ג'מס בצבע קאמל או בג'ינס וסריג סתמי, שהעניין היחיד בו הוא צבעו הירקרק שגם אותו ניתן למצוא העונה ברנואר. אבל מה שכבר היה באמת בגדר סקנדל הוא אוברול מכנסיים מטווד בצבע חרדל. גם שמלה עשויה צינורות קש לא הייתה ראויה לקשט את מפתן דלת הכניסה שבביתי!
ומה פשר כל צבעי האוקר והאדמה? החצאיות החומות הקצרות והטוטאל לוק הצבעוני בבגדים רפויים וג'אבו?! דבר נוסף שבלט בתצוגה הוא הבחירה התמוהה בדוגמנית בעלת המידות "הנדיבות" קריסטל רן לתצוגה של המעצב שבז לעודף משקל ומצודד ברזון חולני בפה מלא.

מה קרה ללגרפלד? האם זו הזקנה המראה את אותותיה? האם עיצוב כ 10 קולקציות בשנה(4 קולקציות לשאנל, 2 קולקציות שאנל קוטור, 2 למותג שלו, 4 לפנדי) הוא נטל כבד הפוגם ביכולת ליצור דברים מעוררי עניין?
אחרי קולקציה כזו, המפגינה חוסר יכולת, אמפוטנציה אומנותית ומעט מאוד אופנה, אני יכול להבין את פשר השמועות לפיהן את מקומו של לגרפלד בשאנל עתיד לתפוס אלבר אלבז.

Tweggy's MODE

טויגי, הדוגמנית האיקונית שלמעשה הגדירה את "פני" מקצוע הדוגמנות והיתה מזווה יותר מכל עם שנות ה60', חוגגת כעט 60 שנים לחייה, פתיחת תערוכת רטרוספקטיבה חדשה ומוציאה ספר חדש. החל מה 19 לספטמבר, ה- National Portrait Gallery בברוטניה תציג תערוכת צילומים של הדוגמנית האגדית . התערוכה תמחיש את האופן שבו השתנתה הופעתה ודמותה של טוויגי במשך שנות חייה: החל משנות נעוריה בהן ככבה בשערי המגזינים הנחשבים, הייתה מושא לעבודותיהם של צלמים מוכשרים, מוזה למעצבים הבריטיים ומוערצת ע"י הציבור- דרך שנות ה40' שלה, בהן נראה שנזנחה קצת ופרשה מאורות הפלשים של המצלמות ועד היום, כאשר היא משתפת כשופטת בתוכניות ראלטי למציאת הדוגמנית הבאה או מובילה את הקמפיין של הרשת הבריטית מקס&ספנסר.
טוויגי הגדירה את מראה הדוגמנית בשנות ה60': נערית, צנומה, שברירית רזה ומנומשת, היא לא יכלה להיות שונה יותר מהדוגמניות הזוהרות של אותה תקופה, אבל בכל זאת, משהוא עבד שם. עד מהרה נהפכה טוויגי (שכינויה ניתן לה כמובן בזכות המראה השדוף כזרד) לפנים המזוהים יותר מכל עם אותו עשור ושם נרדף למראה הנכון, סגנון ה"Mode" ודוגמה למידות הגוף הרצויות הרבה לפני קיט מוס. אפילו בארץ, ענקית המזון שטראוס, כינתה את אחד ממעדני החלב הדאטטים הראשונים בטעם שוקולד "טוויגי" כנראה על שמה. אבל לא רק בתנובה עושים לטויגי כבוד, Moschino Cheap & Chic בחרו אותה כמקור ההשראה לקולקציית הresort שלהם ל2010. בתמונות שפירסמה החברה, מופיעה דוגמנית שהיא כמעט העתק מדויק של טוויגי- כמעט שיבוט שלה. מעבר לאיפור ולתסרוקת, גם המחוות ושפת הגוף שלה ("הפוזות") זהים למקור. התמימות והשובביות שהיא משדרת ע"י הפה הפתוח קמעה והגמלוניות הנערית שבהעמדה שלה. הבגדים, כיאה למוסקינו גם הם לא מאכזבים, ואני שמח שהמעצבת לבית האופנה החליטה לוותר על הדומיננטיות של גזרת ה"A" האגדית של שנות ה60' והתרחקה מקלישאות. וגם יצאו להם נעלים המוצלחות.

Lanvin-Paris-Acapulco ?

הרוח שעמדה מאחורי קולקצית ה Resort 2010 של אלבר אלבז ל"לנוון" הייתה נערית, שובבה ומלאה בקסם מקסיקני. שפע של צבעים, חומרים, בדים וסגנונות אפינו את הקולקציה האקלקטית ומלאת החן.
שמלות באורך ברך או כאלה הנשפכות עד הרצפה, חליפות מכנסיים, טישרטים מודפסים או שמלות כלה, אלבז חשב על כוווולם העונה. עושר עצום של צבעים אפיין את הקולקציה: צהוב מלוכלך, ירוק עז של דשא, או אדום בוהק לצד גוונים נייטרלים יותר ונגיעות של שחור.
האביזרים גם הם הוסיפו רוח עליצות לקולקציה וכללו שרשראות עם תליוני מלון ולימון, כובעי קש ופרחים אקזוטיים וכמובן מוון רחב של תיקים, נעלים שטוחות ודגמים נוספים לנעלי הספורט שהפכו מפורסמות לאחר שנעלה אותן מישל אובמה.

קולקציות ה Resort 2010 המוצגות מעבר לים.

Resort, פרוש מילוני: מקום נופש; מִפְלָט, מַחֲסֶה.

בשבועות האחרונים הציגו כמה ממעצבי האופנה ובתי האופנה הגדולים את קולקציית ה"נופש" שלהם לשנת 2010. אמנם במצב כלכלי של היום לא לכולם יהיה כסף לצאת להפלגה בסנט ברטס, לנפוש לחופי הקריבים או ברבירה במונקו, אבל כנראה שלמעצבים ובעלי האינטרסים זה לא משנה. למה? (אם אתם שואלים...)
קולקציות הResort היא מעין קולקצית מגשרת בין הקולקציות שעיצבו לעונת הקיץ והחורף. הדגמים המוצגים בה נועדו לאפשר מעבר קל ופחות חד בין קונספטים שונים שהמעצבים מציגים בכל קולקציה, כדי שהלקוחה תוכל להתרגל לקונספט החדש ולקבל, או להבין טוב יותר את אשר אליו התכוון המשורר (או המעצב במקרה שלנו) .
הקולקציה נמכרת בבתי הכולבו ובאינטרנט במחירים נמוכים יותר, דבר שהופך אותה לנגישה ואטרקטיבית עבור יותר לקוחות. זהו למעשה הפוטנציאל והתכלית שלה. את קולקציות ה"קוטור" של דיור או שאנל, לדוגמה, יכולות להרשות לעצמן רק מעט מאוד נשים (השייכות למועדון הקוטור, שמונה כד 500 נשים בעולם), השנה, רק קומץ מועט מהן באמת יעשה הזמנות. קולקציית הריסורט מהווה פשרה משתלמת: יש בה את תמצית העיצוב והאמירה של המעצב, היא חדשה ומעודכנת בהתאם למגמות הנוכחיות ומחיר הדגמים בה סביר יותר. רוב הקולקציות התאפינו ב מישמש של סגנונות- כדי שכל לקוחה תוכל למצוא פריט לטעמה. לכאורה, כולם מרוויחים. כמובן שהמותג יוצא כמנצח הגדול, זו דרכו למכור יותר!

Oscar de la Renta הציג את גרסת הכיסוי שלו לשאנל. הקולקציה שלו היתה רווית טוויד ונגיעות של שיפון עם הגמוניה של השחור, לבן, בז והאדום. שמלות הקוקטייל והג'קטים השאנליים הקוקטים בגזרה הקלאסית מהטוויד עם כפתורי הזהב נראו לצד חלופות קלילות יותר כמו שמלות חוף וקפטאן או מובנות יותר כמו שמלות מפובלות מבד נוקשה באורך ברך בצבעים של סגול וירוק והדפסים נועזים יותר. היו גם שמלות ערב קלאסיות יותר מטפטה או מבד בשילובי טול. ב Prad, זנחו את האווירה הקודרת, אורבנית-אנדרואידית והספגנית שאפיינה את קולקציית החורף. העונה, החליטה המעצבת ללכת על בטוח: אווירת שנות ה70 העליזות, שפע הדפסים ופלטת גוונים חמים עם נגיעות של ירוק, תכלת ושחור. אלמנט העניבה עיטר כל סמ' על גופן של הדוגמניות, והיא שולבה בנעלים, תיקים, שמלות, בגדי ים ואפילו בקשר על צידי תחתון. התיקים היו בעלי צורה גיאומטרית פשוטה: גליל או מלבן, עשויים מעור יען או בד מודפס בצבעים מגוונים. הכל, רק תיקנו.
הקולקציה של Marc Jacobs, כיאה לקולקצית מעבר, ניסתה לשלב מרכיבים מקולקציות אחרות. ניתן היה להבחין בסגנון השבטי של קולקציית הקיץ שלו, השפעות אסיאתיות ושנות השמונים כמו בקולקציית החורף שלו. הבגדים קלילים, לבישים וחלקם אף מלאי הומור. הדפסים צבעוניים על רקע שחור, פסים, בדי סאטן בגוון מטלי, טוויד... היה שם הכל מהכל, כדי שכל אחד יוכל לבחור...

כנראה שקולקציית הקיץ של Christopher Kane הייתה מוצלחת במיוחד. קיין, שהציג בעבר שמלות גם הדפס של קינג קונג, המשיך גם בקולקציית הריסורט האחרונה שכללה שפע דגמים ועליהם הדפסים על רקע שחור.. הנושא הפעם, גם הוא אסון, אבל מסוג אחר: פיצוץ גרעיני. כל נעלי הפלטפורמה שליוו את הדגמים, היו מעוטרות באותו הדפס . בדגמיו, שילב המעצב משחק של סוגי בדים ושקיפויות שונות, והציג גם כמה מכנסי ג'ינס קרועים. בד הדנים הופיע גם בקולקציות הקודמות של המעצב. אחד הפריטים המעניינים בקולקציה היה מעיל עור שחור שעבר דקונסטרוקציה. הדגמים אולי אינם אידיאלים לשייט בקריביים, אבל הם ממש תפורים למסיבה בדאון-טאון ניו יורק.

הרוסים באים!!!

בשנים האחרונות הפכה רוסיה, ובעיקר ביתתה- מוסקווה למעצמה בתחום המותרות והיוקרה. בשונה מבירות העולם, המאופינות בבגדים מתוצרת מקומית, והמון גאווה לאומית, רוסיה מעדיפה לצרוך את הפריטים שמגיעים מעבר ליים. החברה הרוסית סובלת מפערי מעמדות עצומים. אם בעבר שמענו על תורים ארוכים במרכולים בהמתנה ללחם ומוצרי בסיס, בעוד שמתעשרים חדשים ואוליגרכים צצים ומתעשרים מיום ליום.
רוסיה אכן מבססת את כוחה כמעצמת צריכה של אופנה. כל המעצבים הגדולים כדוגמת פראדה, גוצי, YSL, לואי ויטון ועוד רבים אחרים מחזרים אחרי הלקוחות הרוסים ופותחים במוסקבה חנויות ענק- דבר שלא היה קיים של עד לפני כשלוש שנים.
גם המגזין "ווג" החל לפני 10 שנים להדפיס מהדורה שנערכת במקום בשפה הרוסית, בניצוחה של העורכת המקומית Aliona Doletskaya , שזוכה לסיקור רב בתקשורת העולמית (היו אפילו שמועות שהיא תירש את מקומה של אנה וינטור בווג האמריקאי). אם בשעת הקמתו היה המגזין כקשיים כלכלים, ונלחם על כל מפרסם, הרי שהיום הוא משגשג ופורח כאילו היה מובן מאיליו. עורכי המגזינים הרוסיים זוכים לשבת בשורות הראשונות בתצוגות האופנה בפרס ומילאנו בעוד שלפני 10 שנים הם בכלל לא היו מוזמנים אליהם. לא במקרה ערך העיתון אינטרנשיונל הרולד טריביון את ועידת המותרות השנתית שלו במוסקווה (הועידה כוללת מפגש של כל העילית בתחום היוקרה והמותרות, כולל לקוחות מועדפים וכרטיס עולה $50,000 ).
נשות האוליגרכים הופכות למחוזרות ומוערצות בכל העולם, ממש כמו הסליבריטאים, הן זוכות לבגדים חינם, מוזמנות לתצוגות באופן אישי ע"י המעצבים וכו'. לכן, לא מהנמנע היה שבתי האופנה יחלו להוציא קולקציות המתחנפות וקורצות לקהל הרוסי. ואכן תצוגת האופנה "פרה חורף 2009-2010" של שאנל, עוצבה באופן גס ובולט בהשראת הממלכה הרוסית. הצבעים ששלטו בקולקציה היו אדום, שחור ולבן, ובדגמים שולבו עיתורים בולטים ברקמות זהב, פנינים, אבני חן וקריסטלים. בלטו גם כיתרים ברוח התקופה הביזנטית ומגפי הקוזאקים השחורים וסיכות הדש בנוסח איתורי גבורה שעיתרו את מעילי הגברים. כובעי פרווה ותיקים בלק אדום מבריק- שהזכירו את יצירותיו של פברזה' היו מן הסממנים המקשרים את הקולקציה לקיסרות והאצולה הרוסית.

אבל שאנל לא היו הראשונים. קריסטיאן לקרואה, שזוכה להכרה על הוירטואוזיות של בגדיו המשלבים השפעה מתלבושות תאטרליות ודרמטיות בציבעוניות עשירה עם חוקי האסטטיקה העכשויים, דבר שהופך אותם לרלוונטים לתקופתינו ומודרניים, (אך עדיין לא פרקטים או לבישים בחיי היום יום). הסגנון שמציג לקרואה לאחרונה משלב השפעות תרבותיות מצרפת הקלאסית (ימי מארי אנטואנט) יחד עם סגנון המזכיר את תקופת הצאר ושושלת המלוכה הרוסית (קטרינה הגדולה). למעלה: דגמים מתוך תצוגת ההוט קוטור לחורף 2008- של לקרואה.

***עדכון: המוזאון הלונדוני "ויקטוריה ואלברט" יפתח תערוכה ובה יוצגו פרטי לבוש מתקופת הצאר הרוסי. עוד עדות להתעצמות הטרנד "הסובייטי".