K-5

K-5

מידע בסיסי
קוד נאט"ו	AA-1 Alkali
ייעוד	טיל אוויר-אוויר
מדינת מקור
פיתוח	דמיטרי טומאשביץ', ויקטור טיכומירוב
יצרן	מספר מפעלים
תקופת השירות	1957–1977 (כ־20 שנה)
מפעילים	חיל האוויר הסובייטי, חיל האוויר הצ'כוסלובקי, חיל האוויר של צבא השחרור העממי, חיל ההגנה האווירית הסובייטי, חיל האוויר הפולני
פלטפורמת שיגור	מטוסי קרב
מאפיינים כלליים
הנעה	מנוע דלק מוצק
משקל	74.3 ק"ג
ממדים
אורך	2.35 מטר
קוטר	200 ס"מ
מוטת כנפיים	55 ס"מ
ביצועים
מהירות	800 מ/שנייה
טווח	8 ק"מ
גובה טיסה	עד 4 ק"מ
ראש קרב והנחיה
ראש קרבי	9 ק"ג של חומר נפץ מרסק
מרעום	קרבה
הנחיה	מכ"ם שהותקן על מטוס

K-5 (קוד דיווח נאט"ו: AA-1 Alkali) הוא טיל אוויר-אוויר סובייטי מונחה באמצעות קרן מכ"ם, שבה מערכת המכ"ם של המטוס המשגרת עקבה אחר המטרה והטיל הונחה אליה באמצעות קרן המכ"ם. הוא היה אחד מטילי האוויר־אוויר הסובייטיים הראשונים שנכנסו לשירות מבצעי, והיה מיועד בעיקר ליירוט מטוסי אויב.

בשלב מוקדם של פיתוחו הטיל סומן RS (ברוסית: РС; קיצור של реактивный снаряд, "קליע רקטי"). בהמשך קיבל את הסימון K-5.

פיתוח

פיתוח הטיל החל בשנת 1951 במשרד התכנון שבהמשך היה חלק של תאגיד הטילים הטקטיים. הפרויקט היה פיתוח טיל אוויר־אוויר שיוכל לשמש את מטוסי הקרב הסובייטיים נגד מטרות אוויריות. אחת מדרישות התכנון הייתה לאפשר נשיאת ארבעה טילים על מטוס מיג-15, דבר שהשפיע על ממדי הטיל ועל משקלו.

בשנת 1952 התקבלה החלטה רשמית של ממשלת ברית המועצות על המשך פיתוח הטיל.

שיגורי הניסוי הראשונים בוצעו ב־8 באוקטובר 1953 במטווח באזור מחוז אסטרחן. במהלך 1955 החלו ניסויים בירי לעבר מטרות אוויריות, ובמהלך הניסויים נרשמו פגיעות מוצלחות.

בשנת 1956 הוכנס הטיל לשירות בחיל האוויר הסובייטי, בעיקר על מטוסי מיג-17. בהמשך הותקן גם על מטוסי יאק-25.

עבור מטוסי מיג-17 פותחה גרסה משופרת K-5M, שכללה מנוע משופר, כמות גדולה יותר של חומר הודף ושיפורים נוספים שהגדילו את ביצועי הטיל.

בתחילת שנות ה-60 של המאה ה-20 נחשב ה־K-5 למיושן, בעיקר בשל טווחו הקצר ומגבלות שיטת ההנחיה. עם זאת, בשל העדר תחליף מתאים, המשיכו להשתמש בגרסאות שלו, ובכלל זה על מטוסי סוחוי Su-9.

דגמים

• K-5 – הגרסה הבסיסית של הטיל.
• K-5M – גרסה משופרת, שיועדה בעיקר למטוסי מיג-17 ובהמשך למטוסי מיג-19.
• K-5S – גרסה משופרת בעלת ראש קרב גדול יותר; לא נכנסה לייצור סדרתי.
• K-5MS – גרסה משופרת שיועדה למטוסי מיג-21 ולסוחוי Su-9.
• K-55 – גרסה משופרת שפותחה עבור מטוסי סוחוי Su-9 וסוחוי Su-15, ובה נעשה שימוש במערכת הנחיה שונה.
• PL-1 – גרסה סינית של ה־K-5 שיוצרה ברישיון בהרפובליקה העממית של סין.

מאפיינים

ה־K-5 היה טיל אוויר־אוויר קצר־טווח בעל הנחיה באמצעות קרן מכ"ם. המטוס המשגר היה צריך לשמור את המטרה בתוך קרן המכ"ם שלו במהלך מעוף הטיל, ולכן הטיל היה מוגבל ביכולת התמרון שלו וביכולת להתמודד עם מטרות מתמרנות.

הטווח של הגרסה הבסיסית היה כ־3 ק"מ. בגרסאות המאוחרות יותר שופר הטווח והגיע, בהתאם לגרסה ולתנאי השיגור, למספר קילומטרים נוספים.

משקלו של הטיל השתנה בין הגרסאות. משקל ה־K-5 הבסיסי היה כ־74 ק"ג, ואילו גרסאות מאוחרות יותר היו כבדות יותר. הטיל נשא ראש קרב במשקל של כ־9 ק"ג בגרסה הבסיסית, ובגרסאות מסוימות הוגדל משקלו.

מהירות הטיסה המרבית הייתה כ־800 מ' לשנייה.

מפעילים

ה־K-5 וגרסאותיו הופעלו על ידי חיל האוויר הסובייטי ועל ידי חילות אוויר של מדינות ברית ורשה ומדינות נוספות שרכשו מטוסים סובייטיים.

גרסה מקומית של הטיל, PL-1, יוצרה בהרפובליקה העממית של סין והופעלה על ידי חיל האוויר של צבא השחרור העממי.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא K-5 בוויקישיתוף

• תיאור הטיל (ברוסית)
• מידע על הטיל