Kh-69
 | |
| מידע בסיסי | |
|---|---|
| קוד נאט"ו | AS-22 Kazoo |
| ייעוד | טיל אוויר-קרקע |
| מדינת מקור |
 רוסיה |
| תכנון |
MKB Raduga  |
| יצרן | תאגיד הטילים הטקטיים |
| מלחמות ומבצעים |
הסכסוך האוקראיני–רוסי |
| מפעילים |
הכוחות המזוינים של הפדרציה הרוסית |
| פלטפורמת שיגור | מטוסי קרב |
| מאפיינים כלליים | |
| הנעה | מנוע דלק מוצק |
| משקל | 800 ק"ג |
| ממדים | |
| אורך | 4.19 מטר |
| מוטת כנפיים | 2.45 מ' |
| ביצועים | |
| מהירות | מתחת למאך |
| טווח | 400 ק"מ |
| ראש קרב והנחיה | |
| ראש קרבי | 300 ק"ג |
| הנחיה | מערכת הנחיה אינרציאלית |
  | |
Kh-69 (ברוסית: Х-69; קוד דיווח נאט"ו: AS-22 Kazoo) הוא טיל שיוט אווירי תת־קולי מתוצרת רוסיה, שפותח במשרד התכנון "ראדוגה" (כיום חלק מתאגיד הטילים הטקטיים). הטיל פותח על בסיס Kh-59 ובפרט על בסיס התכנון של Kh-59MK2, תוך שילוב מאפיינים להפחתת חתך מכ"ם והתאמתו לנשיאה בתאי החימוש הפנימיים של מטוס סוחוי Su-57. הוא מיועד בעיקר להשמדת מטרות קרקע נייחות בעלות קואורדינטות ידועות מראש.
פיתוח
[עריכת קוד מקור | עריכה]פיתוח הדגם שהפך ל־Kh-69 החל במחצית השנייה של העשור השני של המאה ה-21. בשנת 2015 הוצגה גרסה מחודשת של Kh-59MK2, בעלת גוף בעל חתך מלבני־טרפזי, שנועדה בין היתר לאפשר נשיאה פנימית ב־Su-57. בהמשך קיבלה הגרסה את הסימון Kh-69.
ה־Kh-69 הוצג לראשונה בפומבי בתערוכת "Army-2022" באוגוסט 2022. לפי מקורות רוסיים, הוא נכנס לשירות בשנת 2023.
הטיל תוכנן בראש ובראשונה עבור סוחוי Su-57, שנועד לשאת אותו בתאי החימוש הפנימיים. בנוסף דווח על התאמתו לנשיאה חיצונית במטוסים סוחוי Su-30, סוחוי Su-34, סוחוי Su-35, מיג-29K ומיג-35.
השימוש המבצעי הראשון הידוע ב־Kh-69 התרחש במהלך מלחמת רוסיה–אוקראינה בפברואר 2024. מאז נעשה שימוש בטילים נגד מטרות קרקע באוקראינה, ובהן תשתיות אנרגיה.
מאפיינים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ה־Kh-69 הוא טיל שיוט תת־קולי בעל גוף בעל חתך מרובע או טרפזי, זוג כנפיים מתקפלות וארבעה מייצבים בחלקו האחורי. מבנה זה, יחד עם שימוש בחומרים ובצורות המפחיתים את ההחזר המכ"מי, נועד להקטין את חתך המכ"ם של הטיל.
בניגוד לטילים על־קוליים כגון Kh-31, מהירות הטיסה של ה־Kh-69 היא תת־קולית. המהירות המרבית המדווחת היא כ־1,000 קמ"ש, ומהירות השיוט היא כ־750–900 קמ"ש.
מערכת הניווט משלבת מערכת ניווט אינרציאלית עם ניווט לווייני באמצעות גלונאס ו־GPS. בנוסף מותקנים בטיל מד גובה ומערכת אלקטרו־אופטית המשמשת להכוונה סופית ותיקון מסלול.
הטיל מסוגל לטוס בפרופיל נמוך מאוד. לפי נתוני היצרן שפורסמו בעת הצגתו, גובה הטיסה הוא 50–300 מטרים, ואילו מקורות אחרים מציינים יכולת טיסה בגובה של כ־20 מטרים מעל פני הקרקע. לכן אין לתאר את הטיל כמי שטס באופן קבוע בגובה 20 מטרים, אלא כטיל המסוגל לטוס בגובה נמוך מאוד בהתאם לפרופיל המשימה.
משקל הטיל הוא פחות מ־800 ק"ג, ומשקל ראש הקרב הוא כ־300 ק"ג. קיימות עדויות לשימוש בראש קרב חודר וכן בגרסאות הכוללות חימוש מצרר.
הטווח הרשמי שפורסם עבור הטיל הוא כ־290 ק"מ. עם זאת, מקורות שונים מדווחים על טווח של עד כ־400 ק"מ, ולכן הנתון של 400 ק"מ אינו מוס
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- תיאור הטיל (ברוסית)
- מידע על הטיל
| טילי חיל האוויר הסובייטי והרוסי | ||
|---|---|---|
| טילי אוויר-אוויר | K-5 • וימפל K-13 • R-8 • K-9 • R-4 • R-23 • R-40 • R-60 • R-33 • R-27 • וימפל R-73 וימפל R-77 • R-37 |
 |
| טילי אוויר-קרקע | KS-1 • Kh-15 • KSR-5 • Kh-23 • Kh-25 • Kh-28 • Kh-29 • Kh-55 • Kh-58 • Kh-59 Kh-69 • Kh-39 | |
| טילים נגד ספינות | KS-1 • K-10S • Kh-20 • Kh-22 • Kh-26 • KSR-2 קלט • Kh-31 • Kh-55 • Kh-15 • Kh-31 • Kh-35 Kh-38 • Kh-61 (יאחונט) • Kh-101 | |
| טילים נגד טנקים | 3M11 פלאנגה • 9M114 קוקון • 9M120 אטאקה 9K121 ויכר • הרמס | |
