R-4
 | |
| מידע בסיסי | |
|---|---|
| קוד נאט"ו | AA-5 Ash |
| ייעוד | טיל אוויר-אוויר |
| מדינת מקור |
 ברית המועצות |
| פיתוח |
מאתוס ביסנובאט  |
| תכנון |
מאתוס ביסנובאט |
| יצרן |
וימפל |
| מפעילים |
חיל ההגנה האווירית הסובייטי |
| פלטפורמת שיגור | מטוסי קרב |
| מאפיינים כלליים | |
| הנעה | מנוע דלק מוצק |
| משקל | 492 ק"ג |
| ממדים | |
| אורך | 5.53 מטר |
| קוטר | 340 ס"מ |
| מוטת כנפיים | 1550 ס"מ |
| ביצועים | |
| מהירות | 2000 קמ"ש |
| טווח | 16 ק"מ |
| ראש קרב והנחיה | |
| ראש קרבי | 53.5 ק"ג של חומר נפץ מרסק |
| מרעום | קרבה |
| הנחיה | ביות תת-אדום |
  | |
R-4 (ברוסית: Р-4; קוד דיווח נאט"ו: AA-5 Ash) הוא משפחת טילי אוויר-אוויר סובייטיים לטווח בינוני, שפותחה במשרד תכנון של מאתוס ביסנובאט. הטילים פותחו עבור מטוס היירוט טופולב Tu-128 ונועדו ליירוט מטוסים בגובה רב. הם יוצרו בשתי גרסאות עיקריות: R-4R, בעלת ביות מכ"ם חצי-אקטיבי, ו־R-4T, בעלת ביות תת-אדום. בהמשך פותחו גרסאות משופרות R-4MR ו־R-4MT.
פיתוח
[עריכת קוד מקור | עריכה]פיתוח הטיל החל בשנת 1958 במשרד התכנון בראשות מאתוס ביסנובאט. בתחילה פותח הטיל במסגרת תוכנית מטוס היירוט לאבוצ'קין La-250, שהיה אמור להיות חלק ממערכת יירוט שכללה מטוס, מכ"ם וטילי אוויר-אוויר. בעקבות הקשיים בפיתוח ה־La-250 והפסקת התוכנית, הועבר המשך פיתוח הטיל לתוכנית מטוס היירוט טופולב Tu-128.
הטיל, שנקרא במהלך הפיתוח K-80 או Р-80, תוכנן מלכתחילה בשתי גרסאות: R-4R עם ראש ביות מכ"ם חצי־אקטיבי ו־R-4T עם ראש ביות תת־אדום. ניסויי הטיסה של הטיל החלו בשנת 1961. ב־12 בדצמבר 1963 נקבעו באופן רשמי שמות הטילים R-4R ו־R-4T. ב־30 באפריל 1965 נכנסו מערכת היירוט Tu-128S-4 והטילים לשירות מבצעי.
בשנות ה־70 פותחה גרסה משופרת של הטיל, שכללה את R-4MR ו־R-4MT. גרסאות אלה כללו מערכות ביות משופרות ואפשרו יירוט מטרות בגובה נמוך יותר. הן הותאמו למטוסי טופולב Tu-128M ולמכ"ם המשופר RP-SM "סמרץ'-M".
מאפיינים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ה־R-4 היה טיל אוויר-אוויר כבד יחסית לתקופתו, שנועד בעיקר ליירוט מטוסים בגובה רב ובמהירות גבוהה. הטיל צויד במנוע רקטי.
בגרסת R-4R מערכת ההנחיה התבססה על ביות מכ"ם חצי-אקטיבי, כאשר מכ"ם המטוס המיירט האיר את המטרה. בגרסת R-4T נעשה שימוש בביות תת-אדום. בדרך כלל נשא ה־Tu-128 שילוב של שתי גרסאות הטיל, כדי להגדיל את הסיכוי לפגיעה במטרה.
בגרסאות המקוריות R-4R ו־R-4T הייתה מהירות הטיל כ־מאך 1.6. הטווח המרבי השתנה בהתאם לגרסה ולתנאי השיגור: כ־16 ק"מ עבור R-4T וכ־20–25 ק"מ עבור R-4R. משקל השיגור היה כ־480 ק"ג ב־R-4T וכ־492.5 ק"ג ב־R-4R.
ראש הקרב היה מסוג רסס-נפיץ ומשקלו כ־53.5 ק"ג.
מפעילים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ה־R-4 הופעל על ידי חיל ההגנה האווירית הסובייטי והותקן כמערכת החימוש העיקרית של מטוסי היירוט טופולב Tu-128. גרסאות R-4M שימשו במטוסי טופולב Tu-128M. ה־Tu-128 לא יוצא למדינות אחרות, ולכן גם טילי R-4 לא יוצאו.
הטילים נותרו בשירות עד להוצאת מטוסי Tu-128 משירות בשנת 1990.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
| טילי חיל האוויר הסובייטי והרוסי | ||
|---|---|---|
| טילי אוויר-אוויר | K-5 • וימפל K-13 • R-8 • K-9 • R-4 • R-23 • R-40 • R-60 • R-33 • R-27 • וימפל R-73  וימפל R-77 • R-37 |
 |
| טילי אוויר-קרקע | KS-1 • Kh-15 • KSR-5 • Kh-23 • Kh-25 • Kh-28 • Kh-29 • Kh-55 • Kh-58 • Kh-59 Kh-69 • Kh-39 | |
| טילים נגד ספינות | KS-1 • K-10S • Kh-20 • Kh-22 • Kh-26 • KSR-2 קלט • Kh-31 • Kh-55 • Kh-15 • Kh-31 • Kh-35 Kh-38 • Kh-61 (יאחונט) • Kh-101 | |
| טילים נגד טנקים | 3M11 פלאנגה • 9M114 קוקון • 9M120 אטאקה 9K121 ויכר • הרמס | |
