Kh-20

Kh-20
Х-20
מידע בסיסי
קוד נאט"ו	AS-3 Kangaroo
ייעוד	טיל אוויר-ים, טיל אוויר-קרקע
מדינת מקור	ברית המועצות
פיתוח	מיכאיל גורביץ'
תכנון	מיכאיל גורביץ'
יצרן	מיקויאן
תקופת השירות	1959–הווה (כ־67 שנים)
מפעילים	חיל האוויר הסובייטי
פלטפורמת שיגור	מטוסי קרב
מאפיינים כלליים
הנעה	מנוע דלק מוצק
משקל	11,800 ק"ג
ממדים
אורך	15.41 מטר
קוטר	189 ס"מ
מוטת כנפיים	9.03 מ'
ביצועים
מהירות	2 מאך
טווח	עד 600 ק"מ
ראש קרב והנחיה
ראש קרבי	3 מגהטון
מרעום	קרבה
הנחיה	מערכת ניווט אינרציאלית, רדיו

Kh-20 (ברוסית: Х-20 «Комета-20»; קוד דיווח נאט"ו: AS-3 Kangaroo) היה טיל שיוט אווירי על־קולי ארוך־טווח מתוצרת ברית המועצות, שנועד בעיקר לפגיעה במטרות קרקעיות ושטחיות, ובכללן מטרות אסטרטגיות בשטח ארצות הברית. הטיל פותח במסגרת מערכת הטילים האווירית "קומטה-20" עבור מפציצים אסטרטגיים מדגם טופולב Tu-95. הוא צויד בראש קרב תרמו־גרעיני.

פיתוח

פיתוח מערכת Kh-20 החל בשנת 1954, בהתאם להחלטת מועצת השרים של ברית המועצות. פיתוח הטיל בוצע ב־OKB-155 של מיקויאן, בהובלת מיכאיל גורביץ'. מערכת ההנחיה פותחה ב־KB-1, ואילו האינטגרציה של מערכת הטילים עם מטוס ה־Tu-95 בוצעה ב־OKB-156 של טופולב.

לצורך ניסוי מערכות ההנחיה והבקרה פותחו מטוסי מדגם SM-20, שהתבססו על מיג-19. אחד מהם היה מטוס בלתי־מאויש ואחד היה מטוס מאויש, ושניהם שימשו לבחינת מערכות הטיל לאחר שחרורו מהמטוס הנושא. מטוסי ה־SM-20 ביצעו גם ניסויים במערכות הבקרה ובהתנגדות לשיבוש אלקטרוני.

ניסויי הטיסה של ה־Kh-20 החלו בשנת 1957 ונמשכו עד 1958. בשנת 1958 הוצגו הטיל ומטוס הנושא Tu-95K לניקיטה חרושצ'וב. הניסויים הממלכתיים המשותפים נערכו בשנים 1958–1959. בעקבות הניסויים בוצעו שינויים בטיל, בעיקר במערכת ההנעה, והגרסה המשופרת קיבלה את הסימון Kh-20М.

הטילים הראשונים יוצרו במפעל מס' 256 בדובנה. בשנת 1960 הועבר הייצור הסדרתי למפעל מס' 86 בטאגאנרוג.

המערכת נכנסה לשירות בשנת 1960. היא נועדה לאפשר למטוס הנושא לתקוף מטרות אסטרטגיות ממרחק רב, מבלי לחדור לעומק מערך ההגנה האווירית של היריב.

מאפיינים

ה־Kh-20 היה טיל שיוט בעל מבנה דמוי מטוס, עם כנפיים משוכות לאחור וזנב קונבנציונלי. הוא הונע באמצעות מנוע סילון מדגם AL-7FK.

אורך הטיל היה כ־15.4 מטרים, מוטת הכנפיים כ־9 מטרים ומשקל השיגור כ־11.8 טונות. מהירות הטיסה המרבית הייתה כ־מאך 2, וטווח הירי היה כ־600 ק"מ. הטיל תוכנן לטיסה בגובה רב, עד כ־12 ק"מ בגרסה המקורית, ובגרסאות המאוחרות יותר הוגדל גובה הטיסה המרבי.

מערכת ההנחיה שילבה ניווט אינרציאלי עם תיקוני מסלול באמצעות פיקוד רדיו.

הטיל צויד בראש קרב תרמו־גרעיני. ב־Х-20М נעשה שימוש בראש קרב בהספק של עד כ־3 מגהטון, שמשקלו היה כ־2,300 ק"ג.

מטוסים נושאים

הטיל הותאם בעיקר למטוסי טופולב Tu-95 בגרסאות שונות.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא Kh-20 בוויקישיתוף

תיאור הטיל (ברוסית)
מידע על הטיל

טילי חיל האוויר הסובייטי והרוסי
טילי אוויר-אוויר	K-5‏ • וימפל K-13‏ • R-8‏ • K-9‏ • R-4‏ • R-23‏ • R-40‏ • R-60‏ • R-33‏ • ‏R-27‏ • וימפל R-73‏ רוסיה וימפל R-77‏ • R-37‏
טילי אוויר-קרקע	KS-1‏ • Kh-15‏ • KSR-5‏ • Kh-23‏ • Kh-25‏ • Kh-28‏ • Kh-29‏ • Kh-55‏ • Kh-58‏ • Kh-59‏ רוסיה Kh-69‏ • Kh-39‏
טילים נגד ספינות	KS-1‏ • K-10S‏ • Kh-20‏ • Kh-22‏ • Kh-26‏ • KSR-2 קלט‏ • Kh-31‏ • Kh-55‏ • Kh-15‏ • Kh-31‏ • Kh-35‏ רוסיה Kh-38‏ • Kh-61 (יאחונט)‏ • Kh-101‏
טילים נגד טנקים	3M11 פלאנגה‏ • 9M114 קוקון‏ • 9M120 אטאקה‏ רוסיה 9K121 ויכר‏ • הרמס