Kh-23

Kh-23
Х-23
מידע בסיסי
קוד נאט"ו	AS-7 Kerry
ייעוד	טיל אוויר-ים, טיל אוויר-קרקע
מדינת מקור	ברית המועצות
יצרן	משרד תכנון זבזדה
תקופת השירות	20 ביוני 1968 – הווה (58 שנים)
מפעילים	חיל האוויר הסובייטי
פלטפורמת שיגור	מטוסי קרב
מאפיינים כלליים
הנעה	מנוע דלק מוצק
משקל	289 ק"ג
ממדים
אורך	3,591 מ'
קוטר	27.5 ס"מ
מוטת כנפיים	0.785 מ'
ביצועים
מהירות	עד 0.8 מאך
טווח	עד 10 ק"מ
ראש קרב והנחיה
ראש קרבי	111 ק"ג
מרעום	קרבה
הנחיה	רדיו

Kh-23 (ברוסית: Х-23 «Гром»; קוד דיווח נאט"ו: AS-7 Kerry) הוא טיל אוויר-קרקע טקטי מונחה מתוצרת ברית המועצות. הטיל פותח לשימוש נגד מטרות קרקעיות וימיות קטנות, ונועד בעיקר לשימוש ממטוסי קרב. הוא היה אחד מטילי האוויר־קרקע הטקטיים הראשונים שפותחו בברית המועצות.

פיתוח

פיתוח משפחת הטילים שהובילה ל־Kh-23 החל על רקע הצורך הסובייטי בטיל אוויר־קרקע טקטי לשימוש ממטוסי קרב. ניסויים שנערכו בברית המועצות בחנו את האפשרות להשתמש בטילי אוויר־אוויר קיימים, ובהם K-5, נגד מטרות קרקעיות. הניסויים הראו כי ניתן להשתמש בטילים אלה נגד מטרות קרקעיות, אך יעילותם הייתה מוגבלת בשל ראש הקרב הקטן יחסית. במקביל, הופעת טילים אמריקאיים כדוגמת AGM-12 Bullpup הגבירה את הצורך בפיתוח טיל אוויר־קרקע טקטי ייעודי.

בשנת 1965 הוטל על OKB-134 (כיום וימפל לפתח טיל אוויר־קרקע חדש עבור מטוס הקרב העתידי מיג-23. אחד הקשיים המרכזיים בפיתוח היה הצורך להתאים מערכת הנחיה קומפקטית למערכות הקיימות במטוסי הקרב. בשל עיכובים בפיתוח, הוחלט בשנת 1966 להעביר את העבודה למשרד התכנון זבזדה, שפעל במפעל מס' 455 בקלינינגרד שליד מוסקבה (כיום זה חלק של תאגיד הטילים הטקטיים).

כפתרון ביניים פיתחה "זבזדה" את Kh-66. הטיל התבסס על גוף ה־R-8, תוך שימוש ברכיבים ממערכת ההנעה וההנחיה של ה־K-5 והגדלת ראש הקרב לכ־100 ק"ג. טיל קיבל שם Kh-66 והשתמש בהנחיית רכיבה על אלומה והיה צריך לשמור את המטוס בקו הראייה למטרה במהלך הטיסה. הוא נוסה על מטוסי מיג-21 ונכנס לשירות בשנת 1968.

במקביל נמשכה עבודת הפיתוח של ה־Kh-23, והיא הועברה מ"ווימפל" ל"זבזדה". ה־Kh-23 התבסס במידה רבה על תכנון ה־Kh-66, אך צויד במערכת הנחיה חדשה מסוג Delta-R1M, שהתבססה על פיקוד רדיו. כמו כן הותאם לו חומר הודף בעל ביצועים משופרים.

עשרת הטילים הניסיוניים הראשונים נוסו בשנת 1968, אך במהלך הניסויים התגלו תקלות במערכת ההנחיה. מקור חלק מהבעיות היה במיקום לא מתאים של נותב העשן, שהפריע לאנטנת מערכת ההנחיה. לאחר שינוי מבנה הזנב ומיקום נותב העשן נפתרו הבעיות העיקריות. ניסויי הטיסה הממשלתיים נערכו על מטוסי מיג-23 ובגרסאותיו לתקיפה קרקעית. הטיל נכנס לשירות בשנת 1973.

בשנת 1974 נכנסה לשירות גרסה משופרת, Kh-23M, ששילבה טכנולוגיות שפותחו במסגרת משפחת Kh-25.

מאפיינים

ה־Kh-23 הוא טיל אוויר־קרקע טקטי על־קולי בעל מבנה אווירודינמי קומפקטי, עם גוף גלילי, כנפיים ומשטחי היגוי. הוא מונע באמצעות מנוע רקטי בעל דלק מוצק.

מהירותו המרבית הייתה בערך מאך 2, והטווח המבצעי היה עד כ־10 ק"מ, בהתאם לפרופיל הטיסה ולגרסה. אורכו היה כ־3.6 מטרים, קוטר גופו כ־27.5 ס"מ.

ה־Kh-23 הבסיסי השתמש במערכת Delta-R1M להנחיה באמצעות פיקוד רדיו. לאחר שיגור הטיל עקב המטוס אחר הטיל והעביר אליו פקודות תיקון. בניגוד ל־Kh-66, לא נדרש מהמטוס לשמור על כיוון צלילה ישיר לעבר המטרה לאורך כל הטיסה.

ראש הקרב היה קונבנציונלי ומשקלו היה כ־100 ק"ג.

מפעילים

ה־Kh-23 הופעל בעיקר על ידי חיל האוויר הסובייטי. הוא הותאם למגוון מטוסי קרב ותקיפה, ובהם מיג-23, מיג-27, סוחוי Su-17, סוחוי Su-20, סוחוי Su-22 ויאקובלב Yak-38.

הטיל יוצא למדינות אחדות והותאם גם לייצור מקומי. ברומניה יוצרה גרסה מקומית שכונתה A921. הטיל יוצר גם ביוגוסלביה, שם פותחה משפחת Grom.

בהמשך פותחה בסרביה גרסת Grom-B, המצוידת במערכת הנחיה טלוויזיונית. הגרסה פותחה על ידי המכון הטכני הצבאי בבלגרד ונחשפה בשנות ה־90 לאחר התפרקות ברית המועצות נותרו טילים ומטוסי נשיאה במדינות אחדות שהיו חלק מברית המועצות.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא Kh-23 בוויקישיתוף

טילי חיל האוויר הסובייטי והרוסי
טילי אוויר-אוויר	K-5‏ • וימפל K-13‏ • R-8‏ • K-9‏ • R-4‏ • R-23‏ • R-40‏ • R-60‏ • R-33‏ • ‏R-27‏ • וימפל R-73‏ רוסיה וימפל R-77‏ • R-37‏
טילי אוויר-קרקע	KS-1‏ • Kh-15‏ • KSR-5‏ • Kh-23‏ • Kh-25‏ • Kh-28‏ • Kh-29‏ • Kh-55‏ • Kh-58‏ • Kh-59‏ רוסיה Kh-69‏ • Kh-39‏
טילים נגד ספינות	KS-1‏ • K-10S‏ • Kh-20‏ • Kh-22‏ • Kh-26‏ • KSR-2 קלט‏ • Kh-31‏ • Kh-55‏ • Kh-15‏ • Kh-31‏ • Kh-35‏ רוסיה Kh-38‏ • Kh-61 (יאחונט)‏ • Kh-101‏
טילים נגד טנקים	3M11 פלאנגה‏ • 9M114 קוקון‏ • 9M120 אטאקה‏ רוסיה 9K121 ויכר‏ • הרמס